<h1>הרוקח סימן רט"ז</h1>
<h2>דף פז:</h2>
שחרית מתפלל כמו בערבית ובקרובץ בסליחות אין להזכיר עבודת היום כי אם במוסף כי כהן גדול לא היה עושה אותם כי אם במוספין. בפ' בתרא דמגילה (דף ל') בשחרית קורין אחרי מות והמפטיר קורא בפנחס ובעשור לחדש ומפטיר בישעיה ואמר סולו סולו במנחה קורין בעריות ומפטיר ביונה כי כ"ד עריות כתובי' באחרי מות ובאמור אל הכהנים ה' מהם כפורים וה' לכפר וט' וכפר וד' יכפר וא' מכפר הרי כ"ד כפרות לכפר על כ"ד ערוה באחרי מות וכ"ד גילוין בעריות ולכפר על כל העובר כ"ד ספרים לכפר על כל כ"ד שעות ביום וכ"ד אכילות בבראשית מן ולכם יהיה לאכלה עד ואכל וחי לעולם כנגד כ"ד תעניות כשתמנה וכשחל ר"ה ביום ג' ולכפר על כ"ד עבירות הכתוב בהודע את ירושלם י"ו כפרות כתובין בענין יוה"כ שבאחרי מות וי"ו קרבנות היו מקריבין בו ביום להנצל מי"ו פנים של חרב של הקב"ה ולכפר על י"ו כריתות שעל כל מצוה ומצוה ועם שעיר המשתלח היו י"ז וכן עד פרשה יש י"ז אותיות וכן י"ו קורין בשבוע וא' המפטיר. בפ' פנחס בכל המועדים במוספין כתיב יום חוץ מי"כ שאין כתיב יום לפי שאף לילו חשוב שנא' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד אמרו חכמים זה יום הכפורים כי כל שס"ה ימים יוצאין שבועי' ונשאר יום אחד זהו יו"כ שלא נאמר יום בו לפי שכתב ימים יוצרו ולא אחד בהם ולו קרי ולא כתיב לומר לא נכתב יום בו לפרש הכתוב כי בכל הימים מותר באכילה. ולא אחד הקב"ה קראו אחד לו שיהא בעינוי לו ואסורין בו' דברים וכ"ג נכנס לפני ולפנים ובו עבד עברי יוצא לחירות ונקרא ראש השנה שנאמר בעשור לחדש בר"ה ולא "אחד" בהם" אדם כ"ג שאין עבודת היום כשרה אלא בו ונכנס בד' לבושי לבן להלבין ד' עונות של ד' חלוקי כפרה. באחרי מות ובאמור אל הכהנים כ"ד כפרות לכפר כ"ד עבירות שביחזקאל בהודע את ירושלים וכ"ד ערוה באחרי מות. וארבעה ועשרי' דברים מעכבים את התשובה אלו הן רכילות ולשון הרע ובעל חמה ובעל מחשבות ומתחבר לרשע והמסתכל בעריות והחולק עם הגנב והאומר אחטא ואשוב והמתכבד בקלון חבירו. והפורש מן הצבור והמבזה את אבותיו והמקלל הרבים והמעכב את הרבים מעשות צדקה והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה והמשמש בעבוטו של עני והמקבל שוחד והמוצא אביד' ואינו מחזיר' והרואה בניו יוצאי' לתרבות רעה ואינו ממחה בידם והאוכל שוד עניים והחולק על דברי תורה והחושד בכשרים והשונא את התוכחות והמלעיג על המצות והמואס בעושי מצות. ט' פעמים וכפר עד ט' פעמים מוחל וינסו אותי זה עשר פעמים אז פורע לכך בהפטרה ואמר סלו סלו ט' לשון צום ועינוי ואחר כך לקדוש ה' מכובד לכך אין ט' במזמור וארשת שפתיו בל מנעת סלה. וכן אין ט' ביענך ה' ביום צרה. ומסיים יעננו ביום קראנו. אלו הן ט' המעכבין את התפלה הראשון מי שנחתם גזר דינו כמו למשה בואתחנן השיבו אל תוסף דבר אלי. ב' המתפלל בלא כוונת לבו ויזכרו כי אלקים צורם ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמו. ג' מי שאינו מקשיב לדברי תורה מסיר אזנו משמוע תורה. ד' שאינו משיב לעני אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. ה' עשק וגזל כמו במיכה אשר אכלו שאר עמי וכתיב לא יענה אותם. ו' המתפלל בלא נקיות גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ז' מי שגברו עונותיו ולא שב ויהי כאשר קראו ולא שמעו. ח' מי שאינו שומע תוכחה ותוכחתי לא אביתם אז יקראנני ולא אענה. ט' מי ששם בטחונו בע"ז ואל תפגע בי כי אינני שומע אותך הבנים מלקטים עצים. לכך ט' ימי תשובה עד יום הכפורים.
בפסיקתא בפר' וזאת הברכה לעולם אין מחליפין זכות בחובה וחוב' בזכות. אין מעבירין את העבירות כנגד הזכיות ולא זכיות כנגד העבירות וכן מידה טובה מרובה ת"ק מדות כנגד מדת הפורענות אלא כף כף באלף בית על שם מדה במדה פורעין מן האדם על עונותיו אם הם מועטין בזה העולם נפרעין או לאחר מיתתו בלא גיהנם מייגעין אותו או מגלגלין על הקוצים ועל הברקנים או בכף הקלע מסוף העולם ועד סופו. אבל אם מת ברוב זכיות אז ליום הדין כבר פרעו לו ולזרעו מיעוט צדקותיו. לכל מי שעושין לו נס או הנאה גדולה לפנים משורת הדין מנכין לו מזכיותיו כמו שא"ר עקיבא לר' אליעזר קיבל ר' עולמו. לכך חביבין יסורין ואם אדם מיוסר או מפסיד ממונו ולא לאחרים דין הוא לגרוע מאותו אדם עונותיו. או אם יש לו אשה רעה. או דקדוקי עניות ואינו חוטא או רואה שום צער לו כנגד גיהנם. כי מלאה צבאה כי נרצה עונה אבל המחטיא את הרבים או מונע את הרבים מלזכות ומתלוצץ ושונא את טובים לוקה בזה לעולם הבא. ובמה שהאדם מזכה לבניו בה' דברים וכן המכבד חכמים יהיו בניו וחתניו תלמידי חכמים. בפרק במה מדליקין. וכך פוקד עון אבות על בנים פעמים כשחפץ או כל ישראל עריבין זה בזה. אין מדה כעובד מאהבה שלא על מנת לקבל פרס או עומד בנסיונות אשריו ואשרי איש שעושה תשובה שלימה.
בספרי יחי ראובן ואל ימות וחכמים אומרים עונשין על העבירות ונותנין מתן שכר על המצות ומה ת"ל יחי ראובן ואל ימות שעשה תשובה. ויש צדיקים גמורים שנפרעין מהם לאחר מותם דומיא ובידו רצפה במלקחים וסר עונך כענין לוי שציער ר' אפס. באש ה' נשפט לצדיקים סמכוני באשישות וכתיב והבאתי את השלישית באש ובחנתים כבחון את הזהב ואחר כך הוא יקרא בשמי נשפט לאש גיהנם. דין האדם כשדנין את האדם אז הנשמות יוצאות והכרוז יוצא ואומר מי שיודע חובה אל יבא ללמד זכות יבא. אם עשה לו רעה ויצא הרוח ואומר כך עשו לי ואם עשה טובה יבקש עליו רחמים. כל מה שעשה במאזנים לעלות המה. מי שרובו עונות בסאסאה בשלחה תריבנה כי כל סאון סואן ברעש תקל תקלתא במאזנים ואשתכחת חסיר. ואם זכה ישקלנו במאזני צדק יש מאזנים לזכות ויש מאזנים לחובה וכן היא המדה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך המלאכים מביאים הזכות והעבירה לפני שופט צדק שכתוב והלך לפניך צדקך שתה עונותינו לנגדך שת כתיב השטן זה המקטרג והעון בראש המזל שדומה לאדם דמות העונות ודמות הזכיות ושולח משמותיו למדת הדין לפעמים הנה שם ה' בא ממרחק בוער אפו וכשחפץ ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. גם לרבות שונאיו ומדת הדין לכך סמך בישעיה ומחץ מכתו ירפא. הנה שם ה' בא ממרחק אז יבוקש העון ואיננו כי המלאך פרע לו עונותיו לפיכך חטאתיו לא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר שהשאר וקיבל בשעת המשפט בגובה הכסא. ויגבה ה' צבאות במשפט אבל כשישראל עושין תשובה ומתחננים ביום הכיפורים אז למטה קצת כה אמר רם ונשא את דכא ושפל רוח בעת רצון על כסא רחמים הנה ה' יוצא ממקומו בגימ' מרחמים שם של ד' אותיות באת בש מצפץ בגימטריא ברחמים לכך אמרי' ממקומו הוא יפן ברחמים ויחון על עם המיחדים שמו לכך אומרים ביום הכפורים בכל קדושות שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכן בנעילה בסוף התפלה אומר בקול רם שמע ישראל ואחר כך זכור ברית אברהם א' זה הקדוש ברוך הוא שהוא אחד ומהפך עצמו כביכול וירא און ולא יתבונן ב"גד לשון בגד בוגדים בגדו הו' הוא שמו של הקדוש ברוך הוא זחט"י שבע כחטאתיכם עד יום הכפורים אז כף כף במאזנים ישקלו לצדק כל"מ אם יכלם ונכלמתי הרי בגד בא"ב יחד וכן קר"ש שקר ויש א' קודם בגד ה"ו יחד ז"חט ואחר כך י' צרף יהו אני ה' המדבר בצדק. שארית חמות תחגור סתום פה השטן מלהסטין לכך יגער ה' בך השטן יגער ה' בך הרי שני פעמים לגרשו מימין ומשמאל ועוד שלא יחטיא למטה ויקטרג למעלה לכך אין ף בי"ח ברכות אין אף אנף קצף נגף שצף זעף רשף כשישראל מתפללין אז דמות יעקב החקוק בכסא מליץ ואתה קדוש יושב תהלות ישראל ישראל סבא לכך מן והנה ה' נצב
עליו ויאמר עד ויקץ יעקב יש אותיות כל א"ב ונעלם אותיות שטן ף כי שטן הוא אף בורח מתפלת ישראל וכתיב אף אלהים כי הולך הוא לשטן לו הרי השטן אף אינו עם הציבור לכך ויקץ יעקב משנתו ויאמר סופי תיבות צבור אכן יש ה' במקום הזה במקום הצבור שכינה עמהם והנה מלאכי אלהים עולים מלאכי רחמים להליץ זהו הקול קול יעקב הקל כתוב קל בגימטריא סלם מצב ארצה בגימ' המשפט סלם בגימ' סיני ד"א חסד אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ סלם מצב בגימ' לארון לכך כהן גדול מכניס הדם והקטרת בין בדי ארון לכפרה והיה מכפר בי"ו קרבנות וי"ו כפרות ול"ב הזאות וז' על המזבח ועל קרנותיו ח' מתנות ומתנה ליסוד הרי מ"ח כריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה ודם כנגד דם אשר כרת ה' עמכם, והנה יום הכפורים אין לו לחשב עם ימים אחרים כי אז מלובשים לבנים כלבושי הבדים והוא יום הכפורים כנגד העולם הבא יום הכפורים עשירי וכן העולם הבא עשירי ב' אלפים קדמה תורה לעולם ו' אלפים העולם הזה ואלף חרב ואז בי' יתחיל עולם הבא ולמאן דאמר אלפים העולם חרב הרי בסוף עשירי מתחיל עולם הבא לכך י' בתחלת שם הנכבד וי' בסוף כינוין כגון אדני לכך באות עשירי נברא העולם הבא על כן יודו צדיקים לשמך וכן ביום הכפורים מתוודי' ומודים לא נכתב יום בפנחס ביו"כ לכך בכל חרוז ביוצר יו"כ אז ביו"כ יש אור ונעלם בחרוז פ' פתח לנו שער על כן יש בחרז לפני חרז פ' יש ב' פעמים אור להשלים חרז פ' ולמה העלים בפ' אור לפי שיש פ' אותיות מן בראשית עד על פני המים ואחר כך ויאמר אלהים יהי אור. לכך בתמניא אפי פסוק אחד שמתחיל בפ' פלאות עדותיך ואחר כך פתח דבריך יאיר לפי שקדמה החשך היא הלילה אחת קודם האורה יהי אור ומהלך לילה או יום י' פרסאות וכל פרס' ד' מילין הרי מהלך יום מ' מיל והמיל ב' אלף אמה הרי פ' אלף אמה הרי מדת מהלך יום פ' אלף אמה היתה הלילה חשך. ואח"כ נבראת האורה באמירה ראשון מפתח פומך הוה לו נהורא לכך נעלם אור בחרז פ' למה כי בספר יצירה נברא עם פ' נוגה בעולם ורביעי בשבת כתוב בו יהי מאורות ולמה נברא עם פ' אורה לפי שלא נתלו המאורות לראות עד תחלת יום ד' הרי יום ראשון ושני ושלישי וליל ד' הם פ"ד שעות ובהאיר השחר יום ד' נראית הרי פ"ה שעות זהו פתח דבריך יאיר מבין פתאים ב' באות פתחה פי פתחתי פי פערתי פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה בפר' בראשית ביום אגה"ו תמצא פ' אבל ביום ב"ד לא נמצא לפי שביום ב' נברא חלוקת המים ובמים לקו דור המבול הנטבע בחנק ונברא בו גיהנם שפיה צר וביום ד' יהי מארת והיו מתענים שלא תפול אסכרה בתינוקות וכתיב יסכר פי דוברי שקר לכך אין מתחילין ואין מסיימין ביום ב"ד שאין כתיב בהם פ' והפ' פיה פתחה בחכמה ואין פסוק מתחיל בפ' ומסיים בפ' כי אם זה פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף לפתוח פה להליץ כגון זה פתח פיך לאלם ויליצו למעלה עליך טוב. ומה שאין כתוב פ' בבראשית בפר' ויכולו ובפנחס בחול ובכל המועדים יש בהם פ' חוץ משבת לפי שכתוב ודבר דבר דיבור הפה אסור שבת לה' אלהיך שבות ליי יכול משירות ותשבחות לכך התחיל דוד מזמור שיר ליום השבת טוב להודות ליי ולזמר יכול מן התורה לכך התחיל משה פרשת שבת ויקהל שדורשין לקהילות בשבת לכך ניתנה תורה בשבת שכולו לה' בשירות ותורה לכך נברא עם ב' שבתי בעולם ושבת בשנה ופה בנפש הרי השבת נברא באות ב' וגם פה באדם לומר פיו נברא לב' דברים בשבת לעונג ולהגות בו תורה ותשבחות וב' לובן פ' עשוי הרי בפ' יש ב' כי כתיב ימלא פי תהלתיך הרי לתהלות ולתורה לא ימושו מפיך לכך אמר דוד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי וכתיב כל היום תהלתך לכך בשער הנולד של ב' עולה אלף ותת כי אלף ותת מלאכים לקבל י"ח ברכות לכך אלף ותתי"ח ה' בכל החומש אבל מה שיש ה' עם פ' וכן הברה אחרת רק לאלו ב' אותיות הי פי אבל לכולם יותר בית ויו ויש לפ' ה' חליות לומר בפה מקומות אהחע בומף גיכק דטלנת זסשרץ וה' חומשים ותורה אחת ופה אחד שהרי ב' אזני' וב' עיני' ב' נחירים אבל פה אחד ואעפ"כ תורה שבכתב תורה שבע"פ וכן בפה ב' עניינים פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ללמד לאחרים חכמות בחוץ תרונה ויש דברים דבש וחלב תחת לשונך מעשה מרכבה וספר יצירה יהיו "לך "לבדך ואין לזרים אתך התחלתו סוד רזי לי רזי לי לפי שכתוב כל היום היא שיחתי כל היום תהלתך.
כ"ד פהין במעשה בראשית כי כ"ד כנגד כ"ד ספרים. ול"ה פסוקים מן בראשית עד ביום עשות ה' ובהן כ"ד פהין. וכן בתורה ל"ה פסוקים שכתוב בהן תמיד ובאותם פסוקים כ"ד פהין כל ההוגה תמיד כ"ד שעות ביום בזכותו עומד. וכן י"ב פהין בקרית שמע וקורין בבקר ובערב הרי כ"ד פהין ובאחרי מות ובאמור אל הכהנים כ"ד כפרות. ובלידת השבטים מן ויפתח את רחמה דלאה עד שנולד יוסף כ"ג פהין ובבנימין אחד בצאת נפשה כי מתה הרי כ"ד פהין ובויגש אליו יהודה בענין שבעים נפש כ"ד פהין וכ"ד רננות תיקן שלמה וכתיב תורת ה' בפיך וכתיב בפיך ובלבבך לעשותו יהיו לרצון אמרי פי והגיון והגית בו יומם ולילה כ"ד שעות. ג"פ כתיב יוה"כ לכפר עונותם וחטאתם ופשעיהם ולכפר קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו. ג"פ אש בענין יוה"כ לכך קדר לתוכה ג' קבין גחלים כנגד ג' מינין של קטורת. ח' נפש בענין יום הכפורים. וח' הזאות לפני הכפורת מכל דם וכל על הפרוכת מן השעיר ז' למטה וא' למעלה כנגד ז' הללו כמלאכים הללו את ה' מן השמים וא' הללו את ה' מן הארץ לפי שיהיו אחד מן המלאכים לכך רום מעלה א' ומטה ז' כי אין בארץ כי אם הללו ח'. דבר אח' ח' הזאות אם עברו על התורה שהיא ח' בתמניא אפי אמרתך דברך חקיך מצותיך משפטיך עדותיך פקודיך תורתך. והלל דרש את התורה בח' ענינים. ח' הזאות לכפר ח' גופי עבירות. א' ברגלים ממהרות לרוץ לרעה. ב' בערוה. ג' בידים. ד' בפה. ה' בלשון. ו' בעינים. ז' באזנים הרי ז' למטה וא' למעלה בלב וכך חוטי ציצית וזכרתם את כל מצות ה' רום מעלה א' ומטה ז' מדם הפר וח' מדם השעיר בין הבדים הרי י"ו וכן י"ו קרבנות וכו' ולהגן מחרב הקב"ה שיש לה י"ו פנים חרב נוקמת נקם ברית וכן י"ו חיים בתמניא אפי זכרנו לחיים ויעלה זכרוננו לטובה בהזיית א' למעלה וז' למטה ז' רקיעים וא' רקיע על החיה. ו' ענויין דיום הכפורים באחרי מות כתיב ובאמור אל הכהנים ובפנחס להגן מן ו' הרעשים משחיתים ולכפר על ו' סדרים לכפר ו' דברים שכתובים ניאוף זימה טומאה תבל תועבה שכיבה ואם תחשוב גילוי והעראה הרי ח' לכך ח' הזאות לכפר. ואם תחשוב קריב' ורביעה הרי י' לכפר ובשביל זה מזכיר י' פעמים השם ביום הכפורים על שם יי יכפר בעד לכך י' קדושין בו ביום ה' פעמים כתי' לכפר וה' פעמים כפורים הם ג' יום כפורים וב' חטאות הכפורים ה' פעמים כתב שאר לכך ה' טבילות בו ביום ה' עבודות וה' תפלות בלילה ויום הכפורים. בשחר לובש בגדים של י"ח מנים לכפר י"ח פורעניות הכתובים בישעיה עד ירהבו הנער בזקן וסימן והניחם שם והניחם אותיות וי"ח מנה בערב לובש בי"ב מנים לכפר י"ב ארורים בוהיה כי תבא לי"ב שבטים י"ו הזאות מדם הפר ומדם השעיר בין הבדים וי"ו על הפרכ' הרי ל"ב וז' על טהרו של מזבח וד' על קרניו הם י"א ושירי הדם היה שופך על יסוד המזבח הרי י"ב ול"ב הרי דם. כי הדם הוא הנפש יכפר כי מתאוות דם הכבד חוטא ולמאן דאמר אין מערבין חשוב ל"ב הזאות חשוב ז' על טהרו וד' על קרנות מדם השעיר וד' מדם הפר הרי מ"ז כי מ"ז גידים בכבד שמוציאין דם כשמזה מ"ד אתן לו חיים ואם תחשוב שירי הדם הרי מ"ח לכפר אם עבר על מ"ח כריתות שנכרתו על כל מצוה כדאיתא במסכת סוטה וסימניך הנה דם ברית. וכנגד י' פעמים שקורין השם ביום הכיפורים תיקנו ימי תשובה מתקיעת שופר בראש השנה להזהר לשוב אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו זהו כשופר הרם קולך להזהיר והגד לעמי פשעם לכך כתוב שם י' דברים קרוא בגרון א' והגד לעמי ב' ולבית יעקב ג' ידרשון ד' יחפצון ה' צדקה עשה ו' ומשפט ז' ישאלוני ח' משפטי ט' יחפצון או עד למה צמנו י' וצמנו בכיפור. ותוקעין בשופר לערבב שטן לגרשו לכך בסופי תיבות שט"ן. ויגרשו מימיו רפ"ש וטיט אין שלום וסמיך ליה כשופר הרם קולך. וי' כאן למה צמנו א' ענינו ביום צומכם תצומו לא תצומו צום אבחרהו יום ענות צום ויום רצון הלא זה צום רמז ט' עינויין וא' רצון כנגד ט' ימים ורצון כנגד השבת הל"א ז"ה צום אבחר"הו בגימטריא יום הכפורים. וכשתסיר ב' ימים של ראש השנה וא' יום השבת וא' של עיה"כ שאוכלים נשארו ו' ימים שצמים בהם כנגד ואותי יום יום ידרשון ב' הן ביום ג' ביום ד' יום ה' ויום רצון הרי ו' ימים וכן ו' צמנו צומכם תצומו צום צומכם הרי ו' ואין לחשב לא תצומו שהוא כנגד ערב יום הכפורים ודרשו לקדוש ה' מכובד זה יום הכפורים קטרת לפני ולפנים ביום הכפורים שהעושה בו תשובה קציעות כל בגדותיך יהיה נפשו בצרור החיים עם ה' לעולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתייה כי אם הנפש נהנית כקטורת ביום הכפורים.
ה' תפילות ביום הכפורים וכן ה' נפש באחרי מות בעניין יום הכפורים כנגד ה' ענויין שכתוב בפרק יום הכפורים ואמרי' בריש פ' בתרא דיומא יום הכפורים אסור באכילה ובשתייה ובנעילת הסנדל וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה חמשה כנגד מי אמר רב חסדא כנגד ה' ענויין הכתובי' בפרשה אבל שתייה בכלל אכילה ירושלמי הני ו' ענויין כנגד ו' הכתובים והא ליתא אלא ה'. אמר רבי תנחומא אחד במוסף דאך בעשור.
